נאות דשא

פרשת בהעלותך

Concepts -מושגים

בהעלותך את הנרות איתא במדרש כמה פעמים הזהיר הקב"ה על הנרות שלא תאמר לאורך אני צריך עיין שם. ומביא ראיה מבית המקדש שהיו חלונות צר מפנים ורחובות מבחוץ כדי שיהא אור יוצא מבית המקדש להאיר העולם. ומביא שם עוד כמה ראיות שאין הקב"ה צריך לנר של בשר ודם ומביא ראיה מן העין של אדם שיש בו שחור ולבן ואין אתה רואה מן הלבן רק מן השחור הקב"ה שהוא כולו אורה על אחת כמה וכמה.

The נאות דשא quotes the Pasuk which begins our Parsha about the lighting of the Menorah in the Beis Hamikdash, and then cites the Midrash (Bamidbar Rabbah 15:7) that Hashem tells the Jews several times that I don't need you to light anything for me. The Midrash illustrates its point by explaining that the Beis Hamikdash's windows were thin on the inside and wide on the outside to show that there was more than enough light in the Beis Hamikldash to light up the world. The Midrash also demonstrates its point by saying that even though there is white and black in the eye, you only see through the black, and not the black, Hashem who is entirely light how much more so that he does not need your light.

ויש לדקדק למה צריך לנר של בשר ודם הלא לפי הנראה הוא דבר פשוט. וגם מה שמביא ראיה מן העין של אדם שרואה מתוך השחור ולא מן הלבן קשה להבין

The נאות דשא asks why does the Midrash need to bring proofs to a concept that is pretty straight forward, and what is the Midrash talking about regarding eyes, what is the comparison being made and what is its point?

אך הענין הוא כי מה נקרא האור של בשר ודם הוא התעורתא של אדם לעבודת הש"ית כי נר אלקים נשמת אדם לכן מודיענו המדרש שאין הקב"ה צריך להתערותא של אדם כי אף התערותא שיש לאדם היא ג"כ מן הקב"ה.

So let's understand, when the Midrash is talking about "our light" it means our עתארותא which translates as "awakening." This concept in חסידות means the Jews' awakening of out of the sleep of ambivalence, apathy and inaction to serve Hashem. There is no better analogy than light for this concept, as light banishes darkness, this awakening banishes the sleep of ambivalence, apathy and inaction. The Midrash exclaims that Hashem doesn't "need" this, because even this awakening comes from Hashem Himself!

ומביא בית המקדש שנבנה מפעולת ישראל ומראה כי אף הקב"ה לישראל שאם לא הייתי מראה הקב"ה לישראל שאם לא הייתי מראה לך מקום מהיכן הייתי יודע היכן לבנות הבית המקדש. וזה רחבות מבחוץ שהארתי לך מקום האור כמו לאברהם וירא את המקום מרחוק.

The Midrash gives the example of the Beis Hamidkash which the Jewish people built. It would seem that the building of the Beis Hamikdash is an achievement which truly belongs to the Jews, they contributed the materials and they did the work. However, the windows in the Beis Hamikdash are described as being small inside and wide outside. This teaches us about the process of the building of the Beis Hamikdash, and what it essentially is. There is a crack of light on the inside which makes for a wide window on the outside. Hashem says to the Jews," if I wouldn't have shown you the place you couldn't have built it either." Just like Hashem started the process, by opening a crack in creation, the place of the Mikdash, and we widen it, through our action. This is similar to the way that Hashem showed Avraham the place for him to perform the Akeidah. Despite the fact that the Akeida is considered Avraham's crowning achievement, Hashem took him to the place where it happened, without that unique setting, the Akeida wouldn't have happened. The נאות דשא is demonstrating how it all starts with Hashem.

ומביא ראיה שאין הקב"ה צריך לאור של בשר ודם כי האדם אינו רואה מן הלבן רק מן השחור פירוש האור שלך הוא רק אחר החטא כי אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם אחר הכשלון והאיך תאמר שהקב"ה צריך לאורך כי הוא כולו אור כי חושך לא יחשיך ממך.

The Midrash's other proof that Hashem doesn't need our actions to serve Him, because we only see out of the black of our eyes. What does it mean? The נאות דשא explains this Midrash with a famous Izhbitz teaching (based on the Gemara Gittin 43) that a person only keeps the Torah after they have stumbled in it. The מי השלוח teaches that real knowledge only comes as a result of a person's failures. Clearly, a person cannot choose their own failures, but it is through them that a person learns. These failures were part of Hashem's plan to educate each person. We can now read the Midrash, despite the white in a person's eyes, despite the places unaffected by failure, which is the majority of their eyes, a person only views the world through the knowledge they have gained through failure. Since Hashem orchestrates a person's failures, which are the most serious learning experience, how could we assume that Hashem needs anything from us, like the (Tehillim 139:12) Pasuk says, darkness does not cloud You.

ואמר שם המדרש כי משה היה מתקשה על מעשה מנורה עד שאמר לו הקב"ה השלך ככר לאש והיא נעשית מאליה. מסיים שם שהיה משה מתקשה על המנורה ואמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה מיד ירד משה אצל בצלאל ועשה אותה. ויש לדקדק וכי בצלאל היה גדול יותר ממשה הלא הקמת המשכן יוכיח. ועוד מתחלה אמר המדרש השלך ככר לאש והיא נעשית מאליה ואחר כך אמר בצלאל עשה אותה.

A long these same lines, the נאות דשא explains how we can see this approach, of Hashem being involved in all of our actions in the Menorah itsef. Midrash (Bamidbar Rabah 15:4) recounts that Moshe Rabenu didn't understand how to make the Menorah, Hashem said, "throw the gold into the fire and it will make itself." The נאות דשא quotes another Midrash (Tanchuma Behaaloscha 6) that Moshe didn't understand the menorah and Hashem said to go to Betzalel and he will make it. Moshe immediately went to Betzalel and he did it. The נאות דשא asks so was Betzalel greater than Moshe? But Moshe could put up the Mishkan, and Betzalel couldn't. Furthermore, how was the Menorah made, was the gold thrown into the fire and it emerged formed or did Betzalel made it?

אשיבך בקוצר שבצלאל עשה את המנורה מה שלא נקרא אצל משה עשייה כזו כי עשיי של בצלאל כמו שאמר המדרש למעלה השלך ככר לאש פרוש שעשה כמו האב המוליד לבן שבלא פעולת האב לא יוליד ואע"פ פעולתו קטנה עד מאד כי היא נעשית מאליה וד"ל

The Psukim say that Betzalel made the menorah, but the Midrash says that he was told to throw the gold into the fire. נאות דשא says this means like a father's contribution to making a child , through a small act, then it progresses without any more input on his part.

Moshe couldn't understand how to make the Menorah, and Hashem taught him to make it by abandoning your notion of personal achievement and putting it in Hashem's "hands." In the next Midrash, Moshe does the same thing and not only puts it in Hashem's "hands" but also abandons his Kavod and goes to Betzalel.

In this way, Betzalel recognized that the desire started with Hashem, and his job was to "throw the gold into fire" to make the efforts in Avodah and at the same time recognize Hashem's role in granting him success in his accomplishments.

Through the "black of one's eyes" their failure to be able to create it themselves, they learned how to create it, realizing Hashem as the source of knowledge and success.

Additionally, the Menorah itself is the vessel which contains light in this world, the underlying question is how to contain and perpetuate man's light, his desire to serve Hashem. How do you take the desire and make a vessel for it? Hashem told him, just do your little part, and I'll grant you success in your endeavor.

Izhbitzer Twist

The נאות דשא true to his roots as the son of the מי השלוח teaches us the idea that Hashem orchestrates our failures to teach us lessons, and these failures were part of His plan. אין אדם עומד על דברי תורה אם כן נכשל בהם.

Practical Advice

When a person wants to light the Neros, meaning when they want to serve Hashem, they must appreciate the fact that Hashem opens narrow cracks to feel the desire inside of you, and that He makes us learn the greatest lessons through your failures. We need to understand that our greatest successes are built on Hashem making beginnings for us, and our greatest failures are based on Hashem teaching us a lesson. Many times we are shaped by our failures, and we must Daven for greater vessels of perspective.

 

 

 

 

Concepts -מושגים

 

ו י ד ב ר ה׳ אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ   מצרים לאמר. שאו את

 ראש כל עדה בני ישראל. הענין שצוה הקב״ה למנות את ישראל אף שהכל גלוי לפניו.אכן בהמנין נחחזק מצב ישראל. כי כמו שניתנה התורה לישראל אף כי כל העולם נברא בדברי תורה. כמו דאיתא בזה"ק (ויקרא י״א ב ) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כוי• עשרה מאמרים במעשה בראשית ועשרה מאמרים במתן תורה . אך כי בעת שניתן התורה נתקרבו דברי תורה יותר לדעת האדם. וכמו שאחר מתן תורה נצטוו שיעשו משכן. היינו קביעות לקדושתם שקבלו שיהיה יתד בל תמוט . וכאן נעמדו על מקומם כל אחד במקום הראוי לו. ועל יד־ זה נחחזק כחם .

Why did Hashem command that the Jews be counted, He know the number already, He knows everything. The Izhbitzer explains that the Jews were counted to strengthen and encourage them. Let's understand what that means. The Izhbitzer asks a fundamental question, Why give the Torah? The entire world is based on the Torah. He cites the Zohar (Vayikra 11b) to make the point, it says that the Pasuk (Bamidbar 7:86) says ten twice,  this reflects the ten commandments and the ten statements which the world was created with. These tens are the same ten, the only difference is that once the torah was given, the Divrei torah became closer to us.  There are many times that torah needs to be brought closer to us, so that Kedusha has a base in the world,  it is for this reason that the Mishkan was built after the Torah was given. Once the Jews were counted, they were told "where to stand," and felt like they were in their place. When a person feels like a stranger, they cannot manifest their talents and abilities properly.

 . כי כל עניני היראה שמרפפת דעה האדם הוא פן הוא חס ושלום במצב מקום יותר מהראוי לו . וכמו שכתוב מהשפילך לפני נדיב (משלי כ״ה ז׳) ומזה נתחייבו כל האיסורים שנאסרו ישראל מלקבל איזה ד ב ר . כי גם בשרפי מעלה נמצא יראה על ענינים כאלו. ולכן נאמר וקרא זה אל זה (ישעיה ו׳ נ ). שמקבלים רשות שלא יעלה אחד למדרגה שאינה שייכת לו .

Conversely, a person could try to become something else entirely than who they are. We are obligated to observe the negative commandments in order that we learn not to be anything else other than ourselves. For even amongst the Malachim,  they ask each other permission before acting to assure that they are at the spiritual level which is relevant to them, and not anyone else.

 

 כי כמו שיש בעולם דומם צומח חי מדבר. וכל מה שלמעלה במדרגה נמצא בו בחירה יתירה. עד כי לגדול שבמדברים הוא המלך לו הותרה לפרון גדר (ב״ב ק׳ ב) לפי שהוא יותר בדעה מיושבת לכן לא יחפוץ רק בטובת הכלל. ואף שנראה כעושה מעשה חימה .

The Izhbitzer explains the levels of choice that exist. We know that there are classically 4 different levels of creation, nonliving matter, vegetation, animals and speaking creatures. Each successive level brings with it more ability to choose. At the top of the speakers, the one with the most unencumbered choice is the king, whom the Gemara (Bava Basra 100b) notes has no constraints on his choice at all. For the king there are no walls, or limits. This is because he acts only for the greater good of the nation, even though you might think has other motives.

 ועל זה מורה הסדר שבהדגלים. הראשון היה נחשון בן עמינדב מורה אף שעושה מעשה שנראית כעקשות. מכל מקום הוא מלא נדיבות. וכמו דאיתא בזה״ק (שמיני מ׳ ב ) הא דוד מלכא איש תרומה הוה . ומשמע שמורם מכל . ומכל מקום הוא מלא רחמנות.

So this is what the Parsha dealing with the camping order teaches us. The first camp is that of Nachshon Ben Aminadav. Nachshon is part of the roots of  Mashiach, the Jewish Royalty, and therefore the midrash tells us that he lept into the water first before it had split) showing how he breaks through all of the boundaries, and at the same time his strength of character and forcefulness  is "Ben aminadav",   benevolent and giving to his people. He is  both in geneology and in attitude, the predecessor to the kingdom. Similarly, the Zohar notes that David Hamelech was a person of Trumah, which means both uplifted (jumping over the boundaries) and giving.

והאחרון היה אחירע בן עינן מורה שהולך לבסוף וכח הפעולה נקטן בו . מכל מקים עינו זך מאד שנהנה מראיתו. כי יש

שמותר לו לקבל  טובה ויש שאין לו רק ראיה ולו היה ראיה מפורשת מאד

On the other end, the last of the camps is Achira ben Einan  who walks at the end,  his actions are small, and without great amounts of efficacy. While Nachshon, seems to be able to do anything, Achira appears not to able to do anything, merely to watch things unfold.  

 

ו ה נ ה כמו שהציב השי׳ת  שעל ידי דברי עולם הזה יוכל האדם להפסיד כל חייו חס ושלום. כן העמיד השי״ת עבודה ומעשים בעולם הזה שיוכל האדם לקנות חיי עולם. וזה הכח ניתן בהאדם.

However, within each person's Avodas Hashem, despite the difference of camp, meaning the seeming difference of efficacy of their choices, for each person, we know that Hashem created a world that one can lose everything, and at the same time Hashem created Avodah and good deeds that a person can earn the world to come. Hashem gave these awesome powers to a person.     

 

ועל זה יסד הקב׳׳ה באופן הזה כדי שכל השכר יקרא על שם האדם שהוא יגיע כפיו. וזה שנאמר וצבאו ופקדיו צבאו הוא הכח שעל ידו יוכל האדם לקנות חיי עולם. ופקדיו הוא החסרון שנטבע באדם מתולדתו. כי פקריו הוא לשון חסרון. כמו ויפקד מקום דוד (שמואל א׳ כ׳ כ״ה)

 This exists so that a person may serve Hashem and be rewarded in accordance with his exertion. The Izhbitzer explains the nature of a person's  exertion that the word Tzva means the power to acquire the world to come, and the word Pkudah means the lack that exists in the person, since their youth.

 

.ומשה רבינו עליו השלום הוא היה החאחד לב ישראל והוציא כחם אל הפועל. הן כח הטוב לסגל מעשים טובים והן לתקן כח ההפסד מהחסרון הנמצא בהאדם. כי מקום משה רבנו עליו השלום היה במזרח מקום זריחת השמש ודעתו נתקרבה לה׳. כי בלוים ניתן הבחירה היותר גדולה. וליותר במשה רבנו עליו השלום.ובזה היה משה רביגו מדוגל מאד.

Moshe Rabenu is the person who brings the heart of the Jewish people together and brings their potential into reality, which consists of  the ability of the Jews to bring about good deeds and repair the lack which exists within them.  The Izhbitzer is going explain more of the relevance of the positioning in the camp. Moshe's place where he camped was in the east. Just like the sun rises in the east and elightens with knowledge, Moshe placed his tent in the east.

 

 כמו האדם המדוגל על כל בעלי החיים אף כי האדם מאוחר לכל מעשה בראשית. וכמו שנתבאר בפרשת בא. כי נמצא בברואים כחות גדולים. כמי שכתיב מלפני מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (איוב ל׳׳ה י׳׳א) וכמו דאיתא גמרא (סנהדרין ל״ח א) אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית. אבל בזה האדם מדוגל כי יש לו בחירה בדעת. ובזה היה לקום המקדש מדוגל. וכמו כן גם כה, אף כי השכינה במערב( ב״ב כ״ה אי) שנקרא אויר יה. מכל מקום בזה מגודל צד המזרחית. כי שם פתיתת האיר והבחירה שם בהתגברות:

A person is of a higher spiritual quality than  all other creatures even though man was created last. Within each creation there is great power and ability, but man  remains greater due to his knowledge and ability to choose, sets him above everything else. The Izhbitzer is explains that the Mikdash is  in the east as well, as it teaches us of the power of our choices, and empowers us to choose.

 

Practical Advice

The Jews were counted to teach them  that each one of us despite the perceived  efficacy of our choices, or inefficacy of our choices, still have the ability to serve Hashem, to acquire and repair that which is broken, and each one of us has a place. Moshe came to teach  us how to use our choices and serve Hashem in our specific life situations. Whenever we feel like we are "stuck" and our choices are not effective, we need to sit and think whether or not this is truly our avoda, or maybe it's someone else's which is why it isn't working for me.