Chametz- part 1

ד"ה ענין

Why must one check for chametz? The Torah prohibits other things, but we don’t have to check for them.

Everybody knows that the reason why we don’t eat Chametz according to Chazal is because Chametz means turning sour, going bad, becoming conceited and taking more than you deserve. The reason why we eat Matzah is because it teaches us about bitul- letting go, to make one’s self lower or less.

We have to go back to the beginning of creation to truly understand this. Hashem made all of creation by giving it a little bit of existence, everything that it needed. Then nothing existed except for what Hashem gave it when he created it.

But after the creation was created it started to expand, and took too much power for it self, and forgot Hashem created it. Adam ate from the tree, the moon wanted to be more than it was, the trees deviated from the command to make fruit like themselves. This progressed to the thievery and adultery of the flood, idolatry and the ultimate arrogance of the tower of Babel, where man sought to throw Hashem off of His throne. Each was event was another grab of something that didn’t belong to it. All of these occurrences told us one thing. The world had soured, and began to spread, and grab that which did not belong to it. The world became Chametzdig.

Avraham came to the world, and told them, that everything you see is not yours, there is an Owner of the House, and you need to thank Him. So of course he ate Matzos, Lot knew it too. Yitzchak lived with the understanding that all of the world, he had left on behind on the Mizbeach. Yaakov taught this to his sons, he said, “I am small from all of the goodness which Hashem has given me. Yosef of course refused to look at anything which Hashem hadn’t granted him. Then Mitzraim swallowed us up. Full of idolatry and cultic black magic, trying to take Hashem’s kingdom away from Him, and adultery, again taking what isn’t given to the person

But then on Pesach, Hashem showed the world, that it all was his again, every detail, therefore He performed ten plagues, to show how everything was His again. Therefore, on Pesach we were commanded only to eat Matzah, so that we shouldn’t take anymore that what Hashem gave us, because even one hair’s breadth of what isn’t ours is Chametz.

It is for this reason that we check for Chametz to make sure, that we haven’t taken what isn’t ours. It’s so hard because, in truth there are an infinite amount of levels of a person’s life to be checked through. Therefore, we need to check in all of the nooks and crannies of our house, and of our lives. Chazal say be “very, very low of spirit.” Why very very?

Based on this idea, can understand why we must burn the Chametz, why the amount is to the extent that your hand reaches and why we use a candle and not a torch. Even, if you are humble, there is always the possibility that there can be some amount of self aggrandizement, as a result of your humility. This is why we burn the Chametz, because there is no honor in burning it, it’s unceremonialy dumped into the fire, without fanfare.

The Halacha gives us a limit to how much a person must check. The amount is wherever your hand can reach. But wherever your hand can’t reach or you don’t bring Chametz in there, you don’t have to check, because you haven’t taken any of Hashem’s strength for yourself in that area, you have remained with what Hashem gave you there. It’s just the way you found it it’s Matzah.

As well, the Halacha says we only use a candle, and not a torch. A torch would destroy it totally. Hashem just wants us to let go of what He hasn’t given us.

Naos Deshe Vayikra

The Mei Hashloach's son:
When a nefesh sins.
A soul sins?
How?
The midrash says, there was a king who had an orchard. He was afraid someone would steal his fruit. He even suspected his guards. So he hired a blind guard and a lame guard. They got together, to steal the fruit. The blind guy carried the lame guy. The king said, who stole my fruit? They answered, who said, "what do you want from me? I couldn't steal it." Then he judged them together.
The soul is the lame man; the body the blind man. The body cannot distinguish what is good or bad. Most of the time it chooses bad thinking it is good and dark thinking that it is light.
The soul is lame; it descended to reach a greater spiritual levels than it existed on previously, but it doesn't actualize itself. It at least recognizes good, although it fails to follow after it
There are two ways to deal with these deficiencies. One can remember that there is something that is missing, in body and soul, will complete themsleves. Or one can believe that they have achieved completion by putting the lame man on top of the blind man, and ignore their lacking.
This will result in a person forgetting that anything is wrong.
A soul sins by thinking that it is complete, that it substitutes the motion, the walking of the soul, for the groping walk of a blind man...

מי השלוח וישלח

ספר מי השילוח - פרשת וישלח

ויסע ישראל ויט אהלו מהלאה למגדל עדר, היינו כדאיתא במדרש אשר אחר כל הרפתקאות שעלו על יעקב אבינו ע"ה, מיתת רחל היתה קשה עליו מכלם, והנה מדרכי הצדיקים ובפרט יעקב אבינו להחזיק לבו מאד ולא להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שבוודאי הכל היא לטובה, וזה שנאמר כאן אחר מיתת רחל ויט אהלו מהלאה למגדל עדר היינו שחזק את לבו שלא להרהר אחר מדותיו כי מגדל עדר שניהם לשון תקופות הם, ובאמת הי' להש"י עומק גדול במיתת רחל כדאיתא בזוה"ז וזה שנאמר ויהי בשכון ישראל שכון היינו לשון נייחא שהי' בנייחא ולא הרהר אחר מדותיו כלום כי בטח בה' שיש עומק בזה למעלה מהשגתו, ואח"כ הראה לו הש"י כי ראוי לו לבקש מאתו שיגלה לו את העומק כי זאת צריך האדם לבקש אף שאסור להרהר אחר מדותיו מ"מ צריך לבקש מהש"י שיראה לו העומק מה שחפץ בזה כי דרכי הש"י שלא להעלים שום דבר מהמיחלים לחסדו וזה הראה לו במעשה דראובן, ואח"ז ויהיו בני יעקב שנים עשר היינו כי הקב"ה פתח לו סדר מנין השבטים איך הוא כי נמצא בכל פעם סדר אחר למנין השבטים פעם בכה ופעם בכה, ובכל סדר יש למוד בפני עצמו למי שפונה עצמו לד"ת ולכן עתה אחר מיתת רחל באו על הסדר הלז:
הרי ששה עשר פעמים נמנו בהשתנות במקומותם ומכל פעם נמצא למוד, וכנגד זה סדרו אנשי כנסת הגדולה ששה עשר שבחים במאת ויציב, והמשכיל יבין:

Of all of the challenges that Yaakov Avinu faced, the death of Rachel was the hardest.
Even though it is the way of Tzaddikim not to question the way that Hashem runs the world, at the same time, there was great depth to the death of Rachel Imenu (as is expressed in the Zohar, Bereshis 175) and had Yaakov asked, Hashem would have revealed it to him.
However, Yaakov didn't, and Hashem showed it to him anyway.
But a person needs to ask Hashem to see the depth of His will, to see what he wants from us, which is different than questioning the way He runs things. Hashem will never hide these things from someone who appeals to his kindness.
We see this point driven home with the story of Reuven interfering with Yaakov's beds and concubines, but then we see that then the Torah testifies that Yaakov had 12 sons. The מי השלוח says that through Reuven's indisrection, it was revealed that there are 16 different ways to count the shvatim, each a "teaching in itself" for those who learn the Torah... each a different way to understand the way Hashem.

We can understand this teaching of the מי השלוח as framed by another teaching found in the second volume, פרשת וישלח. ד"ה בפרשה. Every time that Yaakov Avinu faced a painful challenge it was immeadiately followed by a revelation.
Based on צדקת הצדיק קעא we can understand that
Trouble and pain is a such a profoundly poweful form of good which we do not possess the ability to deal with, therefore it results in pain. After we have had a process to digest- which sometimes takes a lifetime, we can begin to see the good through the pain. As a result we have Tisha B'av- which seems to be the most painful day on the calendar. (Which we are told will be a yom tov, in the future.) R' Tzadok, says that the Yamim Tovim of Tishrei are the splitting up of the good of Tisha B'av and dividing into portions in which it will be palatable. This also is the function of the 7 Haftaros of consolation (See בני יששכר ) to filter the light of tisha b'av until it is palatable.
Each painful experience in Yaakov Avinu's life was mitiagted by a consolation and discussion with Hashem, filtering the light of the occurrence. However, a person needs to daven for this, like the Berdichover was known to daven on seder night, "Master of the world, I have more than just 4 questions. I have millions of questions about widdows and orphans. But just let me know that it's all from You."
The מי השלוח tells us that we need to daven in such a way to Hashem- to see what He wants from us and to see the depth of what's going on- not to criticize Him, Chas V'Shalom rather to know Him better

פרשת דברים

אחד עשר יום מחורב, כי בקבלות התורה עוד לא נזדכך לב ישראל להמשך אחר רצון הש"י בשלימות ורק בשכלם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י ולבם לא הי' מזוכך, אך בביאת ארץ אז נזדכך לבם, וזה שאמר להם מרע"ה אחד עשר יום מחורב היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה הי' בדעתיכם כי כבר נזדכך לבכם כי הלכתם בג' ימים ובאמת אינו כן כי יש מרחק אחד עשר יום ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולת והנסיונות עי"ז נזדכך לבכם שאין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם, וע"ז אמר דה"עה שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידיו שינה, כי קודם שלב האדם נזדכך צריך ליגיעה ועצב קודם שיקיים רצון הש"י, אך אחר שנקבע ד"ת בלבו אז משפיע לו הקב"ה ד"ת אף בלי יגיעה ואף בעת שינה ואין צריך ליגע א"ע כ"כ:






It was eleven days from mount Chorev...
Why does the Torah tell us this?
The Jewish people believed after they stood at mount Sinai, the Torah was in their minds and they had reached perfection. However, even three days after, they stumbled.
Rather they should have understood that there is a distance of 11 days between Israel and mount Sinai, and they only had really earned the Torah after forty years, for one only truly gains divrei Torah when they have stumbled regarding them (Gittin 43) once they have earned them however, Hashem will often grant divrei Torah to them without effort, like in a dream...

פרשת מסעי

אלה מסעי בני ישראל כו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם הענין שנאמר תחילה ויכתוב משה כו' ואח"כ כתיב ואלה מסעיתם כו', הענין בזה כי בהמ"ב מסעות נכללו כל הנסיונות וההתנשאות שישיג כל נפש מישראל כי מצד הש"י כל הבריות הי' להיות שוים במדרגותם כי כלם למקטון ועד גדול יש להם הוי' מעצמותו ית', אך כי ברא דרכים בנסיונות לפני האדם בכדי שיהי' לאדם יתרון ע"י מעשיו ומצד זה יבא גם התנשאות לאחד על חבירו ועי"ז תחילה כאשר נכתב ע"פי הי' נכתב מוצאיהם למסעיהם כי מצד הש"י אין שום יתרון לאחד על חבירו כי כלם חיים בהוי' מעצמותו ית', וגם אין יתרון למעשי האדם רק במה שהוא חפץ בוחר כי כאשר יצאו ממצרים הי' הגאולה בדרך דילג, מדלג על ההרים וכמאמר האר"י ז"ל והוא שלא הבחין הקב"ה למעשים כלל, כי גם על ישראל הי' טענה כדאיתא במדרש הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, אך הש"י גאלם ברוב רחמיו כי אצלו הי' מבורר כי כל ישראל אסוקים בהש"י, אך בהמסעות ברר א"ע לעין כל בהמסעות האלה כי הם נקיים בשורשם, ועי"ז נאמר ע"פי ה' היינו מצד הש"י, תחילה מוצאיהם ישיגו חן טוב אצל ה', ואח"כ מסעיהם היינו יצא לאור על הברור כי הם טובים בשורשם, אך אח"כ הוא מדבר מצד האדם נכתב ואלה מסעיהם למוצאיהם כי מצד האדם הוא שקונה לו טובה ע"י מעשיו ונסיונות:
Moshe wrote the goings out to the travels by the decree of Hashem, and these are the travels of their goings out.
The Mei Hashiloach finds the language of this Pasuk strange.
In order to understand it, he says, first we have to understand that the 42 travels of the jewish people correspond to the travels which a person makes in their lives.
From one point of view, everyone is loved by Hashem equally without regard to their actions, each person is given life through Hashem, and everyone is equally holy. But Hashem sends us tests in order for us to distinguish ourselves from one and other. Therefore the pasuk says, that the leavings and travels were from Hashem, as he took us out of egypt without such regard for our actions, and every jew was treated equally. Afterwards, the travelings and goings out belonged to the people- the desert experience and the travels there were the opportunity for each jew to distinguish themselves.

פרשת מטות

איש כי ידור נדר, זש"ה מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, כי שורש ענין איסור נדרים לאשר באמת כל הגדרים והסייגים הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה כולם הם נכללים בהתרי"ג מצות, אך התרי"ג מצות הם נצרכים בכל עת ובכל זמן לכל אדם הכל בלי שינוי ותמורה בשום ענין, ולאשר נמצא דברים בעולם אשר לפי השעה הם אסורים ולאן אף אם ישכיל אחד לאסור ע"ע או על דורו ולהגדיר לפפי העת עכ"ז לא יהיה רק כאיסור דרבנן וגדר, ולכן ניתן פ' נדרים אשר כל גדר לפי העת שיהי' נצרך יהי' נכלל בד"ת ויהי' כאיסור דאורייתא. כי בעת שנצרך הוא באמת ככל התרי"ג מצות שנמסרו למשה אך שהם מקבלים שינוי לפי העת והזמן, ולכן בעת אשר יעשה כל אדם הנדר בעת ההוא להגדיר א"ע הוא משלים לד"ת כמבואר בגמ' כל האומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי תכלית בריאת העולם הי' למען יתהלל שם ה' נמצא בעת אשר כל אחד עומד לשבח

ולהודות על הבריאה הזאת הוא משלים כאילו נעשה שותף, וכמו כן בעת עשיית גדר ונדר לפי העת משלים אז לכבוד התורה, וע"ז כתוב מה רבו מעשיך ה' כו' מלאה הארץ כו', היינו כי מלאה הארץ אף עתה בכל שעה ושעה, קניניך היינו השלמת ד"ת לעשות השלמה בדברים וסייגים לאיסור דאורייתא:

What is the source of the halacha regarding shavuos and nedarim?
While every mitzvah of the 613 mitzvos is timeless, there sometimes arises a need to prohibit something, but only for a specific amount of time. The need is such that a rabinic prohibition will not fit the bill, and it requires a Torah prohibition. This need is satisfied, and the prohibition is subsumed under the parsha of nedarim and shavuos.
In taking such an active role, the person "assists" Hashem and becomes a partner in Divrei Torah themselves. When a person does this, we show how divrei Torah extend to all places and times. As a result, we see Hashem's honor in all of creation, which is touched by the Torah.

Pinchas מי השילוח

ספר מי השילוח - פרשת פנחס
וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ויקח כו', ולא יעלה ח"ו על הדעת לומר שזמרי הי' נואף ח"ו כי מן הנואף לא עשה הקב"ה פרשה בתורה, אך יש סוד בדבר זה, דהנה יש יו"ד נקודות בזנות, הנקודה הא' מי שמקשט עצמו והולך במזיד לדבר עבירה היינו שהאדם בעצמו מושך עליו היצ"הר, ואח"ז יש עוד ט' מדרגות, ובכל המדרגות שניטל מהאדם כח בחירתו ואי אפשר לו להמלט מעבירה, עד המדריגה היו"ד, היינו מי שמרחיק עצמו מן היצ"הר ושומר עצמו מן העבירה בכל כוחו עד שאין ביכולתו לשמור א"ע יותר מזה, ואז כשנתגבר יצרו עליו ועושה מעשה אז הוא בודאי רצון הש"י, וכענין יהודה ותמר, ואיהי בת זוגו ממש וזה הענין הי' גם כאן, כי זמרי הי' באמת שומר עצמו מכל התאוות הרעות, ועתה עלתה בדעתו שהיא בתו זוגו מאחר שאין בכוחו לסלק א"ע מזה המעשה, ופנחס אמר להיפך שעדיין יש בכוחו לסלק עצמו מזה, וזה שמרמז הגמ' יו"ד נסים נעשו לפנחס, וכדאיתא שם אלו פירש זמרי והרגו לפנחס הי' פטור כי באמת הי' כאן שקול הדעת כי גם על פנחס הי' מקום לבע"הד לחלוק שמצוי בו מדה הנראה לעינים שהוא כעס כמו שבאמת טענו עליו זאת והי' הדין בזה שודא דדיינא ופירש ר"ת ע"ז שיכולת הדיין ליתן לקרוביו, ולכך יצא פנחס זכאי לפי שהי' קרוב למרב"עה, וז"ש ושם האיש ישראל המוכה, היינו שהקב"ה הראה לפנחס אחר מעשה שעשה עם מי הי' המלחמה שלו שאל יחשוב כי נואף גמור הי' ח"ו, ופנחס מחמת שהי' בא מזרע יוסף שנתברר בסיגופים ונסיונות בענין זה ולכך הרע בעיניו מאד על מעשה זמרי, וע"ז נאמר כי נער ישראל ואוהבהו, וזה ממש ענין פנחס שהי' דן את זמרי לנואף בעלמא, ע"כ דן אותו קנאין פוגעין בו ונעלם ממנו עומק יסוד הדבר שהי' בזמרי כי היא היתה בת זוגו מששת ימי בראשית, כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל, עד שמרב"עה לא הכניס א"ע בזה לדונו במיתה ונמצא שפנחס הי' במעשה הזה כנער היינו שלא הי' יודע עמקות הדבר רק ע"פי עיני שכל אנושי ולא יותר, ואעפ"כ הש"י אוהבו והסכים עמו, כי לפי שכלו עשה דבר גדול בקנאתו ומסר את נפשו:

Zimri was not Chas V'shalom an avaryan. He had lived in a way of distancing himself from all such relationships. However, he was overcome by a desire which he could not control. In such a case it was Hashem's will that the relationship happen, just like Yehuda and Tamar, {Adam and Chava (to give birth to Shes) and lot and his daughters} Pinchas didn't believe that it wasn't impossible, and Zimri could have stopped himself from having the relationship with Cosbi. This is implied by the Gemara which says that 6 miracles happened to with regards to Pinchas. One of which is that if Zimri would have separated from his relations with Cosbi and killed Pinchas he would have not been culpable.
The litigation regarding Pinchas was all based on The Judge's view (Shuddah d'daynee) of the case, as there was room to say that Pinchas' attack was because of anger, as this is what it looked like. But because Pinchas was close to The Judge, he was acquitted. The Pasuk says that the name of the Yisraeli who was killed, the words ish yisrael were used specifically in order to tell pinchas that Zimri was not altogether a bad guy.
Pinchas didn't understand the depth of the Hashgacha that was unfolding, and was, in the terms of the Mei Hashiloach "A naar-lad who understands not." (The Mei Hashiloach uses the terminology Naar, as well as the geneology between Pinchas and Yosef to show his tendency towards zealousness in the area of Kedusha, and standing up to trials, which Yosef did)
He understood what was going on based on human intellect. As a result he acted with zealousness for Hashem and engaged in self-sacrifice, and was rewarded for these things are beloved to Hashem.

more explanation on this later

Behaloscha

Mei Hashiloach
Before the Aron would leave Moshe would daven and blow the trumpets. Why? Before every trip the Jews would take in the desert there is a large possibility of things that can go wrong, and that Hashem should save them from those disasters.
So why would the trumpets be blown on Yom Tov as well?
Any time there is a change, not just spacial but also in time, there is danger as well. Therefore, the trumpets were blown as a tefillah, that we be saved from it.

Naso

פרשת נשא ד"ה וידבר

Many times we run away from things that are good for us. We run away from new experiences because we are afraid that we will fail at them. The Gemara (Gitin ) says that the only way which we learn is when we fail. We feel that these failures are going to hurt us, and therefore, we don’t try to grow as people. We see certain parts of Yiddishkeit and certain simanim of Shulchan Aruch outside of our grasp. Sometimes we might even think that they aren’t part of Yiddishkeit at all.

Once a person has established a certain way of serving Hashem, they don’t want to deviate from it, even to improve one’s self. This is because they don’t want to have to place themselves in danger again and fight again to conquer more territory and develop themselves.

The truth is that you never lose out when you are growing. Even when it looks like you have stumbled, in truth the mistake was part of your learning and growth process.

In this week’s Parsha, Hashem assures us that we shouldn’t worry to engage in the next battle, lest we fail.

The Jewish peoples’ hardest battles in the desert were simply the journeys from place to place. As they came to each place they had to fight against its character, and that influence can be staggering. Therefore the Jews are counted every day before they leave on their journeys from place to place, to show how each and every element of the Jewish people is precious and nothing will be lost, despite the travels of the Jews, or the personal battles of the Jew.