פרשת דברים

אחד עשר יום מחורב, כי בקבלות התורה עוד לא נזדכך לב ישראל להמשך אחר רצון הש"י בשלימות ורק בשכלם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י ולבם לא הי' מזוכך, אך בביאת ארץ אז נזדכך לבם, וזה שאמר להם מרע"ה אחד עשר יום מחורב היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה הי' בדעתיכם כי כבר נזדכך לבכם כי הלכתם בג' ימים ובאמת אינו כן כי יש מרחק אחד עשר יום ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולת והנסיונות עי"ז נזדכך לבכם שאין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם, וע"ז אמר דה"עה שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידיו שינה, כי קודם שלב האדם נזדכך צריך ליגיעה ועצב קודם שיקיים רצון הש"י, אך אחר שנקבע ד"ת בלבו אז משפיע לו הקב"ה ד"ת אף בלי יגיעה ואף בעת שינה ואין צריך ליגע א"ע כ"כ:






It was eleven days from mount Chorev...
Why does the Torah tell us this?
The Jewish people believed after they stood at mount Sinai, the Torah was in their minds and they had reached perfection. However, even three days after, they stumbled.
Rather they should have understood that there is a distance of 11 days between Israel and mount Sinai, and they only had really earned the Torah after forty years, for one only truly gains divrei Torah when they have stumbled regarding them (Gittin 43) once they have earned them however, Hashem will often grant divrei Torah to them without effort, like in a dream...